פסק-דין בתיק ע"פ 7926/00

השופט י' טירקל:

רקע

1.        בית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו (כבוד השופטים א' מישאלי, נ' ישעיה ומ' סוקולוב), בפסק דינו מיום 1.6.99, הרשיע את המערער, על פי הודייתו, ברצח אשתו (להלן - "המנוחה"). בית המשפט דחה את בקשת באת כוח המערער להחיל בעניינו של המערער את סעיף 300א(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - "סעיף 300א") - המאפשר לבית המשפט להקל בעונשו של מי שהורשע ברצח אם "בשל הפרעה נפשית חמורה" הוגבלה יכולתו "במידה ניכרת" להבין את המעשה, את הפסול שבו, או להימנע מלעשותו - וגזר עליו מאסר עולם.

           המערער מערער על גזר דינו.

2.        לפי כתב האישום, שבעובדותיו הודה המערער, נפרדו המערער והמנוחה - שהיו נשואים זה לזו - והמנוחה ביקשה להתגרש מהמערער. באחד הימים נפגש המערער עם המנוחה - תוך שהוא מפר צו הרחקה של בית משפט, שלפיו נאסר עליו ליצור עימה קשר - והפציר בה לחזור ולחיות עימו. למחרת, בעקבות סירובה להפצרותיו, הטמין המערער סכין מטבח בגרב שעל רגלו ויצא, רכוב על אופניו, לכיוון מקום עבודתה של המנוחה. המערער התקשר אל המנוחה בטלפון וסיכם איתה שתאסוף אותו ברכבה על מנת שיסדירו ביניהם עניינים כספיים. בשעה שהמתין, הוציא את הסכין מגרבו והטמין אותה על מותנו מתחת לבגדיו. המנוחה אספה את המערער ברכבה והסיעה אותו אל המקום שבו סיכמו שירד שם. המערער סירב לרדת, הוציא את מפתחות הרכב מהמתנע, ניתק את הסוללה מהטלפון הנייד של המנוחה ושלף את הסכין. בתגובה לשאלת המנוחה לפשר מעשיו, הוריד את משענת המושב שלה, אחז בה ודקר אותה דקירות מרובות בבטנה, בחזה ובצווארה. מיד לאחר מכן, יצא מן הרכב ועזב את המקום. דקות מספר לאחר מכן נעצר על ידי המשטרה. למחרת נפטרה המנוחה מפצעיה.

3.        את טענותיה - בבית המשפט המחוזי ולפנינו - סמכה המדינה על חוות דעת פסיכיאטריות שהגישו על המערער ד"ר מ' קליאן, הפסיכיאטר המחוזי של מחוז המרכז, וד"ר אליש, פסיכיאטר מהחטיבה לפסיכיאטריה משפטית של המרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב. ב"בדיקה ראשונית וקצרה", שנערכה כשבועיים אחרי שנעצר המערער, קבע ד"ר מ' קליאן כי המערער "מבטא רמזים לגישה רדיפתית כלפי אשתו. האפקט [מצב הרוח הנצפה - י' ט'] בעל גוון חרדתי-דכאוני", והמליץ על בדיקה בתנאי אשפוז. כשבוע לאחר מכן, הוגשה על המערער, שאושפז במחלקה הפסיכיאטרית הפתוחה במרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב, חוות דעתו של ד"ר אליש. ד"ר אליש התייחס לטענה שהמערער "אינו מסוגל לעמוד לדין מאחר ואינו אחראי למעשיו", וקבע כי "מדובר באדם עם קווים נרציסטים על רקע ארגון אישיות נמוכה עם סף תסכול וגירוי נמוכים, בעל כוחות אגו חלשים וסופר אגו לא מפותח. לא התרשמנו בבדיקה מאבחנה של מחלת נפש וקיום פסיכופתולוגיה מג'ורית כלשהי". כשישה חודשים אחרי הרצח הגיש ד"ר מ' קליאן, לבקשת בית המשפט המחוזי, חוות דעת משלימה "בדבר אחריות מופחתת, עקב מצבו הנפשי [של המערער - י' ט']". בחוות דעתו הביע ד"ר מ' קליאן את דעתו כי "'הפרעה נפשית חמורה' לעניין סעיף 300א הינו מצב של רמת ארגון אישיות כה חמורה, עד כי הנבדק מצוי על סף התפרקות פסיכוטית" וקבע כי "הנבדק [המערער - י' ט'] מתואר כבעל הפרעת אישיות עם קווים נרציסטיים וכמי שנצפו אצלו בעבר מחשבות כפייתיות ומצבי דיכאון. מעולם לא תואר אצל הנבדק [המערער - י' ט'] מצב בו הוא היה פסיכוטי או על סף התפרקות פסיכוטית" ולפיכך "בשום שלב, לפני או אחרי ביצוע המעשים המיוחסים לנבדק [המערער - י' ט'], לא הוגבלה יכולתו להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו". אליבא דד"ר מ' קליאן מעשיו של המערער עובר לביצוע העבירה - קביעת הפגישה עם אשתו, החניית האופניים במקום אחד והמתנה למנוחה שתאסוף אותו במקום אחר - "מעידים על ארגון, על התארגנות". לגישתו, "מעברו של הנבדק [המערער - י' ט'] ניתן ללמוד כי בכל עת בה חש מצוקה, הוא ידע למצא את דרכו אל גורמים מטפלים שונים - - - מדובר בדפוס שחזר על עצמו במשך שנים וגם בנסיבות הנוכחיות אפשרות זו עמדה בפני הנבדק טרם ביצוע המעשה". לדעת המדינה, מחוות דעת אלו עולה בבירור כי יכולתו של המערער להבין את המעשה, את הפסול שבו ולהימנע מעשייתו לא הוגבלה, ולפיכך אין להפחית מהעונש שנגזר עליו.

           מטעם המערער הוגשו בבית המשפט המחוזי שתי חוות דעת בדבר מצבו הנפשי בזמן הרצח וסמוך לפניו. הגב' ק' פטל, פסיכולוגית קלינית שבדקה את המערער כתשעה חודשים לאחר הרצח, מצאה כי "מדובר באישיות בעלת רמת ארגון גבולית, בלתי בשלה, עם אינטליגנציה נמוכה וכוחות אגו דלים". ד"ר ש' פניג, פסיכיאטר מומחה מטעם המערער, קבע כי "מדובר באדם הסובל מהפרעה קשה באישיות ואשר במצבי סטרס מגיע למצבים של פגיעה בבוחן המציאות". ד"ר ש' פניג ציין כי בעברו הרפואי של המערער יש תיעוד על שלושה מצבים קיצוניים לכל הפחות, בטווח של 16 שנים, בהם התרשמו פסיכולוגים ופסיכיאטרים "ממצב שהוא על גבול הפסיכוזה, או ממצב פסיכוטי". לאור האמור קבע כי "ניתן לשער, שבאפיזודה שבה הוא [המערער - י' ט'] מורחק לתקופה ממושכת יותר גם מביתו וגם מעירו, וכן מהמערכת הטיפולית יוחמר מצבו הנפשי ותקטן יכולתו לבחון את המציאות - - - אני משער גם שמצבי החרדה והדיכאון הקלים יחסית מהם סבל בעבר, הגיעו לדרגה חמורה בחודשים האחרונים לפני הרצח, כאשר לא נמצא גורם טיפולי מסייע וכאשר הדחק היה בעוצמה גדולה ומתמשכת". לטענת באת כוח המערער מחוות הדעת האמורות עולה כי יכולתו של המערער להבין את המעשה, את הפסול שבו ולהימנע מעשייתו הוגבלה במידה ניכרת, ולפיכך יש להפחית מהעונש שנגזר עליו.

גזר דינו של בית המשפט המחוזי

4.        בית המשפט המחוזי קבע כי "מהמסמכים המצויים בתיקיו הרפואיים של הנאשם [המערער - י' ט'] עולה כי אין בהם כדי לבסס ממצאים של מצבים פסיכוטיים, או התפרקויות פסיכוטיות" ולפיכך העדיף את חוות דעתו של ד"ר מ' קליאן. בית המשפט קבע כי לא הוכח שהפרעת האישיות, שאין מחלוקת כי המערער לוקה בה, היא "הפרעה נפשית חמורה" כאמור בסעיף 300א; מכל מקום, אפילו היה מאמץ את חוות דעתו של ד"ר ש' פניג - לפיה הפרעות אישיות שעלולות לגרום לגלישה פסיכוטית הן בגדר "הפרעה נפשית חמורה" - הרי שלא הוכח שבעת ביצוע העבירה לקה המערער ב"גלישה פסיכוטית". כאמור, משהחליט בית המשפט כי מצבו של המערער בזמן הרצח לא בא בגדר סעיף 300א גזר עליו מאסר עולם.

טענות בעלי הדין

5.        טענתה העיקרית של באת כוח המערער היא כי מצבו הנפשי של המערער בזמן הרצח וסמוך לפניו מביא אותו בגדר סעיף 300א לחוק העונשין ולפיכך יש להקל בעונשו. לטענתה, מערכת היחסים בין המערער לבין המנוחה היתה מורכבת ובמהלך 17 שנות נישואיהם פנה המערער פעמים רבות לקבל טיפול נפשי בשל חרדות, מחשבות בעלות גוון פרנואידי ומצוקות אחרות שסבל עקב מערכת היחסים הקשה עם המנוחה. לדבריה, סמוך לביצוע הרצח היה המערער במצוקה נפשית קשה, בין היתר מכיוון שהורחק מביתו בצו בית משפט והתגורר בבית אחותו. באת כוח המערער מוסיפה וטוענת כי המערער לא היה יכול לפנות למרכז לבריאות הנפש בראשון לציון או לבית החולים נס ציונה בהם טופל בעבר בשל צו ההרחקה האמור שהוצא נגדו. לדבריה, בבוקר יום הרצח ציפה המערער כי מעסיקו יאסוף אותו ברכבו, ומשלא בא גרם הדבר "להתפרצות של כל רגשות הכעס, השפלה, חוסר הערך והתסכול שהצטברו במערער קודם לכן". לטענתה התנהגותו של המערער בזמן הרצח היתה "אוטומטית וקרה" ויש בה כדי ללמד שבאותו זמן היה מנותק מן המציאות. לדעתה, סמך בית המשפט המחוזי על עובדות שגויות על פיהן העדיף את חוות דעתו של ד"ר מ' קליאן, שלפיה לא הוגבלה יכולתו של המערער להבין את המעשה, את הפסול שבו או להימנע מביצועו, וכי מטעם זה יש להעדיף את חוות דעתו של ד"ר ש' פניג, שסבר כי בהתחשב בעברו הפסיכיאטרי של המערער ובמצב הדחק שבו היה שרוי "ניתן לשער ש- - -יוחמר מצבו הנפשי ותקטן יכולתו לבחון את המציאות".

           באת כוח המערער מוסיפה וטוענת כי זכותו של המערער להיוועץ בעורך דין נפגעה משום שבחקירתו הראשונה במשטרה ביקש לדבר עם עורך דינו והוסבר לו כי יפגוש את עורך דינו בבית המשפט וכי לפני כן ייחקר. כן טוענת היא כי השיהוי בהבאתו של המערער לבדיקה פסיכיאטרית מקיפה - שנערכה רק כעשרים ימים אחרי הרצח - יצר "חלל ראייתי" שגרם נזק ראייתי למערער. לדבריה, השוואה בין חוות הדעת הפסיכיאטריות שניתנו על המערער אחרי הרצח מלמדת כי עם חלוף הזמן הוטב מצבו הנפשי ושכך האפקט הדיכאוני והחרדתי. לפיכך השיהוי בהבאתו לבדיקה פסיכיאטרית עיוות את תוצאותיה בכך ששיקפה מצב טוב ממצבו בזמן הרצח וסמוך לאחר מכן.

6.        כנגדה טוענת באת כוח המדינה כי המערער אמנם לוקה בהפרעה נפשית אך אין היא עולה כדי "הפרעה נפשית חמורה" וכי גם לא הוכח שהגבילה במידה ניכרת את יכולתו להבין את המעשה שעשה, את הפסול שבו או להימנע מעשייתו, כאמור בסעיף 300א. לדבריה, ניתן ללמוד מן העובדות שבהן הודה המערער ומתוך אמרותיו בחקירתו כי הרצח תוכנן מראש. באת כוח המדינה מוסיפה וטוענת כי התנהגותו של המערער, כפי שתיאר אותה, וקור הרוח שבו שחזר את הרצח מלמדים כי הבין היטב את אשר עשה ואת הפסול שבמעשהו. על הטענות בדבר הפגיעה בזכות ההיוועצות משיבה היא כי טענות אלו הועלו לראשונה בדיון בערעור וכי המערער יוצג על ידי עורך דין בהמשך אותו היום ולפיכך לא נגרם לו נזק כלשהו בשל כך.

דיון

הדין

7.        לפי סעיף 34ח לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - "סעיף 34ח"):

"34ח. אי שפיות הדעת

לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה אם, בשעת המעשה, בשל מחלה שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי, היה חסר יכולת של ממש -

(1) להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו; או